אלברט איינשטיין אמר פעם באחד הציטוטים המפורסמים ביותר שלו כי "יש רק שני דברים אינסופיים – היקום והטיפשות האנושית. ולגבי הראשון אני מסופק". אבל האם זה עובד גם בכיוון ההפוך? האם האינטליגנציה שלנו היא נתון מוגדר שלא ניתן לשינוי, או שאנחנו יכולים להעצים ולפתח אותה עוד ועוד?
כיום, יותר ויותר מומחים מאמינים שהמוח שלנו, בדיוק כמו השרירים בגופנו, גמיש מאוד וניתן להשפיע עליו. ובהחלט יש הרבה דברים שאנחנו עושים, שמשפיעים על התפקוד שלו – לטוב ולרע. זה הזמן להכיר את אחד הגורמים שעושים את זה בצורה העוצמתית ביותר – לחץ נפשי.
אבל לפני זה, האם התרחיש הבא מוכר לכם? במשך יום שלם אתם מנסים למצוא פתרון לבעיה, מאמצים את המוח עד שהראש כואב, בוחנים שוב ושוב את המצב מכמה זוויות – אבל פתרון לא נראה באופק. ואז, כשאתם נכנסים למקלחת ונעמדים מתחת למים החמים – פתאום שוטף את המוח גם גל של יצירתיות חמימה – עם מחשבות עמוקות, תובנות מועילות והפתרונות היצירתיים שכל כך חיכיתם להם.
התרחיש הזה, אנחנו יכולים לנחש בביטחון, מוכר לכם היטב – והוא ממחיש מצוין את האופן שבו המוח שלנו עובד – ככל שאנחנו מאלצים אותו לפעול בצורה מסוימת – כך מצטמצם הסיכוי שזה באמת יקרה. דווקא כשאנחנו משחררים – במקרים רבים זה בדיוק מה שדרוש כדי שהמוח ינווט את עצמו בעצמו לאן שהוא באמת צריך להגיע.
לאלף את האזור הכי פרימיטיבי במוח
כדי להבין איך כל זה מתקשר לאינטליגנציה, קודם כדאי שנכיר קצת יותר את המוח שלנו. אחד החלקים החשובים בו ביותר הוא קליפת המוח הקדם-מצחית, שהייתה האזור האחרון שהתפתח בו וקיימת רק אצל בני אדם. זהו האזור שאחראי בין היתר על כל התפקודים הניהוליים שלנו – ארגון, תכנון, קבלת החלטות, יצירתיות וגמישות מחשבתית.
האזור הזה למעשה מנהל את רוב הפעילות המוחית במשך רוב הזמן, אך כשחווים סטרס, הכול משתנה. במצבים שמוגדרים אצלנו כ"מצבי חירום", או בשפה המקצועית, מצבי "הילחם או ברח", המידע שנאסף מהחושים עובר קודם כל לאמיגדלה – שהיא האזור הפרימיטיבי ביותר במוח שלנו.
האמיגדלה היא מבנה קטן דמוי שקד במוח – שתפקידו להציל אותנו מסכנות. היא גורמת להפרשת הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין שאמורים להכין אותנו למצבים מסוכנים. זה מצוין כאשר אנחנו נוהגים בכביש וחותכים אותנו מהצד, או כשהילד נופל ואנחנו צריכים לזנק בשנייה להציל אותו, אך כשזה קורה הרבה ולאורך זמן – זה יכול לגרום בהדרגה לניוון של קליפת המוח הקדם-מצחית ולשינויים מבניים במוח שפוגעים מאוד באינטליגנציה וביצירתיות.
במצב כזה, תפיסת המציאות הופכת צרה יותר, מה שמוגדר גם כ"ראיית מנהרה". המוח אז מפנה יותר משאבים להישרדות, כפי שנדרש במצב חירום, ופחות עסוק בתכנון ארוך טווח או בהתפתחות אישית.
הכלי שמחווט מחדש את המוח
אם כך, קל להבין שהדרך לפתח את קליפת המוח הקדם מצחית ולשהות יותר במצב של התפתחות ופחות בהישרדות, חייבת לעבור דרך שיפור התגובה ללחץ. מדיטציה טרנסנדנטלית היא דרך מצוינת לעשות זאת, מפני שהיא מעודדת את המוח להגיע למצב תודעתי של "ערנות נינוחה" כלומר בהירות שאינה כרוכה במאמץ ובמקביל מנוחה עמוקה מאד לגוף.
כילדים, חונכנו לחשוב שכשאנחנו לא מתאמצים, שום דבר לא קורה – אך המחקרים מלמדים שבדיוק ההיפך הוא הנכון. בארצות הברית, המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) השקיעו לא פחות מ-24 מיליון דולרים על מחקר שנועד להבין איך בדיוק המדיטציה הטרנסנדנטלית משפיעה על אנשים. הממצאים הראו כי לצד שורה של יתרונות פיזיולוגיים כמו הורדת לחץ הדם והפחתת האשפוזים וביקורי הרופאים בכל הקטגוריות של המחלות, היא תרמה גם לשיפור התגובה המוחית ללחץ ולהפחתת ההפרשה של הורמוני הסטרס.
שורה של מחקרים אחרים שנערכו על השיטה, מצאו כי היא עשויה לשפר את האינטליגנציה והיצירתיות במידה ניכרת. אולם מי שמתרגל אותה באופן קבוע יודע שלא צריך מחקרים כדי להבין עד כמה עמוקה ההשפעה שלה על המוח – זה דבר שפשוט מרגישים.
בשלושה מחקרים מבוקרים אקראית, שנעשו על תלמידי תיכון לאורך 6-12 חודשים, נמצא שביחס לקבוצות הביקורת, אלה שלמדו את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית הראו שיפור משמעותי בחמישה מדדים של תפקוד אינטלקטואלי: יצירתיות, עצמאות שדה, אינטליגנציה מעשית, יעילות מנטלית ואינטליגנציה מופשטת. זאת בנוסף להפחתה בחרדה.
Reference: Intelligence 29:419-440, 2001
אם ננסה להסביר את הקשר הזה – נדגיש שאת האינטליגנציה והיצירתיות שלנו אנחנו מבטאים באמצעות מחשבה. כלומר – מחשבה היא מין חבילה ששוזרת בתוכה אינטליגנציה ויצירתיות. הסיבה לגדילה באינטליגנציה וביצירתיות טמונה בעובדה שתרגול מדיטציה מאפשר למודעות להתחבר יותר ויותר למקור האינטליגנציה והיצירתיות המצוי בתוך כל אחד מאיתנו. דיוויד לינץ' אף כתב בספרו 'לתפוס את הדג הגדול' שרעיונות גדולים, כמו דגים גדולים, שוחים במעמקים. "כדי לתפוס אותם, יש לצלול פנימה למעמקי התודעה".
כשאנחנו רוצים לכתוב מאמר או לרקום תוכניות מורכבת – אנחנו יושבים בחדר שקט. זה מאפשר למוח להירגע ולגשת למאגר היצירתיות שטמון בתוכו. זה בדיוק מה שהמדיטציה הטרנסנדנטלית עושה – היא מרגיעה את המחשבות ולוקחת את המודעות פנימה למאגר פנימי של יצירתיות. כך, אנחנו מתחילים לחשוב ממקום עמוק ויצירתי יותר, אשר הופך נגיש לנו גם מחוץ לתרגול המדיטציה. מצד אחד, זו שיטה נטולת מאמץ שכל אחד יכול ללמוד ולתרגל, ומהצד השני היא מביאה את המוח
לרמות עמוקות של מודעות וחיבור שקשה להשיג בדרכים אחרות. וכל מה שצריך לעשות כדי להרגיש את ההשפעה זה לתרגל 20 דקות, פעמיים ביום, לאחר שלומדים את הטכניקה בקורס קצר.
"היצירה שלי הוכפלה ואולי שולשה מאז שהתחלתי לתרגל את המדיטציה הטרנסנדנטלית. אני לא חושב שלאדם יוצר וכותב יש כלי שיותר מחבר לרמות היצירה הבסיסיות שאיתם הוא התחיל מאשר הכלי הזה."
מיקי גבע – יוצר וקומיקאי