מדיטציה טרנסנדנטלית – המפתח להתמודדות טבעית עם לחצי החיים

אני נשואה באושר לראובן, אם לשלושה ילדים נפלאים וסבתא ל-5 נכדים מתוקים.

בעלת תואר BA במדעי ההתנהגות.

עשרים וחמש שנים עסקתי ברפואה משלימה (רפלקסולוגיה ופאלם ת'ראפי)

כיצד הגעתי למדיטציה?

כבת להורים יוצאי שואה גדלתי בקבוץ שברובו היו יוצאי שואה, וחוויתי פחדים מאד חזקים, מהילדות ועד הבגרות.

למזלי, אבי שכבר עשה מדיטציה במשך זמן מה, הביא אותי למדיטציה הטרנסנדנטלית בשנות העשרים שלי, ומאז אני מודטת 40 שנה.
המדיטציה שינתה את חיי לחלוטין: מלאה אותי בטחון, שחררה בהדרגה את הפחדים, גרמה לי להיות בת זוג טובה, אם סבלנית שלא נותנת עונשים ונותנת חופש לילדיה וכעת גם לנכדיה.

ב-2018 הגשמתי חלום וסיימתי את קורס המורים של המדיטציה הטרנסנדנטלית ואני עוסקת בכך עד היום!

שינויים נפלאים קרו בחיי בעקבות המדיטציה ובחיי תלמידי הרבים, כגון: שחרור מחרדות, שינה טובה בלילה, אנרגיה ויצירתיות, שמחה, הפסקת עישון, החלמה מבעיות בריאות ועוד...

אני מזמינה אתכם לשנות את חייכם בדרך קלה ונעימה - טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית.

נתראה,

באהבה אורה

ד"ר דניאל גליקר, נשוי למגי, אב ל- 3 וסב ל–2.
גר בפרדס חנה.
מורה מוסמך למדיטציה טרנסנדנטלית מאז 1975 .
ד"ר לאדריכלות ובינוי ערים, מרצה ומנתח מערכות.
ממקימי האגודה למדיטציה טרנסנדנטלית באיטליה.

לימדתי את המדיטציה הטרנסנדנטלית בארץ, באיטליה ובמקומות אחרים ליותר מ-4,000 איש.
על אף גילי המופלג, אני בריא לחלוטין (למרות גנטיקה מאוד בעייתית), מאושר, אופטימי ולגמרי פעיל.

איך הגעתי למדיטציה הטרנסנדנטלית:

פירנצה, איטליה. הסתיו של שלהי שנות השישים.
בחורה שהכרתי כששנינו היינו מרצים בקולג` אמריקאי יוקרתי בפירנצה שם לימדתי מתמטיקה, פיזיקה והיסטוריה של האדריכלות.
הדרכים נפרדו לכשנתיים.
כשנפגשנו שוב. מיד הבחנתי שחל בה שינוי עצום.
משהו שלא הכרתי.
משהו שהרגשתי שאת זה אני חייב לעצמי.
כששאלתי אותה מה הביא לשינוי שעברה,  היא הסבירה  שלמדה מדיטציה טרנסנדנטלית וכעת סיימה אצל מהרישי מהש יוגי קורס להכשרת מורים.
שאלתי אותה איך לומדים את זה, היא ביקשה שאארגן עוד כמה חברים והיא תספר לנו על המדיטציה.
מגיע ערב ההרצאה, אנחנו כ-10 בסלון הפצפון שלי.
ג`ו מספרת על המדיטציה הטרנסנדנטלית.
נסים ונפלאות.
לאורך כל ההרצאה אני אומר לעצמי בלב "הלוואי שזה נכון. הלוואי שזה לא סתם בלוף".
נרשמתי ללמוד.
הגיע יום הלימוד.
אחרי דקות בודדות אני לא יודע אם צנחתי (מהצבא הכרתי היטב מהי צניחה) או עפתי לתוך משהו שלא הכרתי בחיים.
איזה שקט פנימי, רק אני עם עצמי, ער, אבל בלי שום מחשבה.
באותו רגע ידעתי שזהו.
הגעתי הביתה!
אני רוצה גם ללמוד ללמד את זה.
לעסוק בזה כל חיי.

מאז, בכ-50 שנה, לא החסרתי אפילו מדיטציה אחת.
במלחמות ישראל, בימים בהם הייתי מנתח מערכות ראשי בחברת מחשבים תובענית...
מאז בכל כל יום, פעמיים ביום.

זו ברוב הפעמים עדיין אותה חגיגה חדשה ונהדרת משנה חיים.